​

״מדוע לא הכרחתם אותי להרשם בחוג כלשהו?״
איזה מוסר להעביר לבננו?
לעתים קרובות בדחף ה……, נערים זורקים לעבר הוריהם האשמות-אכזבות: ״ למה לא עשיתם, הכרחתם, תמכתם…..?״
לוח הצבעים של שאלות-טענות כאלה הוא נרחב להפליא. הסיבות הן אינסופיות באמת.
בכל מקרה, ההורים אשמים, נכון?!
משפחות-חריגות, שפסלו על הסף את ניסיונות המתוחכמים של החינוך המודרני הליברל-דמוקראתי לפגוע בתהליך החינוכי, הן בסדר!

״אין להגביל את אישיותו של הילד בשום פנים ואופן !!!!״
חחחחחחחחחח, הצחקתם לי את המעיים.
😅
המציאות של המאה ה-XXI מקשה עוד יותר על ההורים לחנך, ולא לשרת. מה לעשות?
מי האשמים?
מה לעשות?
ואיך להגיב אם יום אחד הבן יחריז:
״Love is Love״?
אני חושב שאף אחד לא יתן תשובות חד משמעיות לשאלות האלה ...
כנראה, יש לדבוק בעקרונות ובמסורות.
העקרונות פשוטים: "דרך ארץ קדמה לתורה", המסורת עמדה במבחן הזמן!
חינוך הוא עבודה קשה יום-יומית, אך עבודה זו אינה "סיזיפוס", מכיוון שיש מטרה סופית: לחנך גבר!
לכל משפחה יש את האידיאלים משלה, התוכניות משלה, המטרות משלה, אבל, הקריטריונים העיקריים זהים.
בטח כל אבא, גם אם אינו מספיק בטוח בעצמו, חולם להגיד לבנו יום אחד: ״ שמע, בני מוסר אביך…״
אז, מה לומר, מהו המוסר שאלי להעביר לבני?
אם בנך לא חונך על ידך, אלא על ידי מכשירים אלקטרוניים ורשתות חברתיות מה"עריסה ", אז .... גם אם תמצא מילים מתאימות לשיחה, סביר להניח שלא ישמעו אותך.
במקרה שאבא ואמא אינם "מקור תמידי של בידור שוטף", המשמעות של מוסר השכל שיאמרו לבן מועברת בצורה הטובה ביותר על ידי החבר (טובריש׳) טוטאשחיה:
אתה הגבר.
עליך להתפתח הן מהבחינה רוחנית והן מהבחינה ופיזית .
אסור לך להיות ה״יס-מן״, אך יחד עם זאת, אתה צריך לאהוב את החצי השני שלך, יותר ממה תאהב  את עצמך. עליך להגן עליה, ובכל המקרים להיות לה לתמיכה.
אתה חייב לאכול כמו גבר, עליך לעבוד כל הזמן על עצמך, עליך להציב מטרות ולהשיג אותן. האחריות למשפחתך מונחת על כתפיך. 
אתה לא צריך לשקר, אתה צריך לעמוד מאחראי המילים והמעשים שלך, כל זה מאפיין גבר. אל תראה את חולשותיך!
זכור כי כל אח רוצה שיכבדו את אחותו. כל בן רוצה שיכבדו את אמו.   כל אב רוצה שיכבדו את בתו.
כל ילדה היא בת של מישהו, כל נערה היא אחות של מישהו, כל אישה היא אמא של מישהו.
אל תשכח את זה.